חוק ההתיישנות

חוק איסור לשון הרע:

1. הגדרת המונח: סעיף 1 לחוק, מגדיר מהי לשון הרע וקובע בין השאר כי לשון הרע היא התבטאות שפרסומה עלול לבזות, ללעוג ולהשפיל אדם, בשל מוצא, גיל, דת וכולי. כמו כן, אוסר חוק איסור לשון הרע, להתבטא בפומבי באופן שיפגע במשרתו של אדם, בעסק שלו או במקצועו.
2. צורת ההתבטאות: מילת המפתח בלשון הרע היא פרסום, קרי, כי חוק לשון הרע חל אך ורק על אמירות פומביות. האמירה אינה חייבת להיות בעל פה, אלא יכולה להיות בכתב, לרבות בצליל, ציור וכדומה. אלמנט הפרסום קבוע בסעיף 2 לחוק.

ככלל, כדי שביטוי יקלע להגדרת פרסום לשון הרע, יש להוכיח שני דברים יחדיו: (1) "פרסום"; (2) "לשון הרע".

מהו פרסום לפי חוק איסור לשון הרע:

לפי סעיף 2 לחוק, פרסום מוגדר כך:

"פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

פרסום הוא כל מעשה שבו מופץ ביטוי, בכל דרך שניתן להעלות על הדעת. אם מדובר בהפצת ביטוי בעל-פה, הביטוי חייב להגיע בפועל לאדם אחד, נוסף על האדם שנפגע מן הפרסום, אם מדובר בהפצת ביטוי בכתב, צריך להוכיח כי לפי הנסיבות, סביר להניח שהביטוי יגיע לאדם נוסף כאמור.

 מה יחשב כלשון הרע לפי החוק:

לפי סעיף 1 לחוק "לשון הרע" מוגדרת כך:

דבר שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

לבזות אדם בשל גזעו, מוצאות, דתו, מקום מגוריו, גילוי, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

מדובר בהגדרה רחבה ביותר, שקובעת כי כל ביטוי שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב, במשרה או בעסק, הוא לשון הרע. 

לכן, הכלל הבסיסי פשוט: אם הופץ ביטוי שהגיע לאדם אחד או יותר חוץ מהאדם שנפגע מן הביטוי, ובתוכן הביטוי יש פוטנציאל לפגיעה בשם הטוב, מדובר בפרסום לשון הרע.

העובדה שפורסם בגנותך לשון הרע, לא מקנה זכות אוטומטית לפיצוי כספי, אלא חובה לבחון את שאלת תחולת ההגנות קודם לכן.

לשון הרע באינטרנט:

פרסום באינטרנט מקיים את דרישת הפרסום בחוק איסור לשון הרע. משום שפרסום  ברשת,  בסבירות גבוהה הגיע לאדם נוסף מעבר לנפגע. כיום תביעות רבות המוגשות לפי חוק איסור לשון הרע, עניינן הוצאת לשון הרע באינטרנט והן עוסקות בפרסומים ברשת.

בעידן הרשתות החברתיות אנשים מביעים דיעות, כל אחד יכול להפיץ את שעל ליבו  בהיקף גדול , כיום פוסט בפייסבוק יכול לצבור תאוצה ולהפוך ויראלי, לקבל הרבה שיתופים ולייקים ולהגיע לתפוצה רחבה בשעות ספורות. אחד מהסיכונים הקיימים כיום ברשת, הוא חשיפה לתביעה על לשון הרע כתוצאה מפרסום או אפילו משיתוף של פרסום באינטרנט, סיכון נוסף הוא להיות הקורבן לפרסומי לשון הרע בפייסבוק.

 פרסום שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב, מקיים את הגדרת פרסום לשון הרע; וכפועל יוצא יוכל להקים עילה להגשת תביעה אזרחית בגין פרסום לשון הרע. אם נפגעת מהוצאת לשון הרע ברשת, מומלץ בכל מקרה לצלם את המסך שמציג את ההתבטאות הפוגענית ולשמור את הצילום, ייתכן שהצילום ישמש ראיה במשפט. במקרה בו קיימת שרשרת תגובות כלשהי, מומלץ לצלם גם אותה, ככך שהחשיפה וכמות הלייקים, שיתופים גדולה יותר, הסיכוי שלך לקבל פיצוי גדלה יותר. 

בת"א 28849-09-12 עודד גנדלר נ' יגיל רמוני, פורסם בנבו, נקבע, כי פרסום בתפוצה רחבה  מחייב פיצוי "הפסיקה בעניין זה קבעה, כי יש להרתיע מפרסמים מפרסום לשון הרע ולצורך כך נועד אותו סעיף המעניק פיצוי אף בלא הוכחת הנזק. בין היתר היה המחוקק מודע לכך כי נזקי לשון הרע, יתכן ויהיו קשים להוכחה, כך למשל כימות כספי של עוגמת הנפש אשר הינה מנת חלקו של נפגע הפרסום. בבואי לקבוע מהו שיעור הפיצוי אשר ראוי להשיתו על הנתבע, קבעה הפסיקה בשורה של פסקי דין, מהם הקריטריונים בהם יש להתחשב. יש לבחון את אופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, חומרת הפגיעה, תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע והתנהגות הניזוק".

העקרונות הבאים לידי ביטוי במסגרת סוגי הפיצוי השונים בעוולות לשון הרע זכו לניתוח מקיף ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פורסם בנבו:"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית….בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים…..התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי". 

עוד נקבע בפרשת אמר, "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם [42], בעמ' 201). לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי.. " כן חשובה אמירת הש' לוין בפרשת אמר: "כשהוכח שאמנם בלשון הרע עסקינן, יישא המפרסם בכל התוצאות הנובעות מהפרסום, קרי: בפיצויים בשיעור מלא על הפגיעה בפרטיותו של הנפגע, בהשפלה שסבל, בכאבו ובשמו הטוב. סבור אני כי הסטנדרטים שהיו מקובלים עד כה בישראל לשומת הפיצויים בתביעות בגין לשון הרע אינם משקפים את הדין הרצוי, וכי בכפוף לנסיבות הפרטניות של כל מקרה יש להעלות את רמת הפיצויים במידה ניכרת ביותר".

יפים אף דברי השופט ד' לוין: "הפיצויים אשר אותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על-ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה. שנית – כפי שנאמר כבר בפסיקת בית-משפט זה – נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי 'שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'… הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד…" (ע"א 802/87 הנ"ל [14], בעמ' 494-493). 

יפים הדברים במאמר של ד"ר יובל קרניאל ועמירם ברקת "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן", עלי משפט ב' תשס"ב "על מידת החשיבות שמייחסים לפחות חלק משופטי בית-המשפט לפגיעה בלשון הרע ולצורך במתן פיצויים של ממש –מעידים דברי השופט ד' לוין בפסק-הדין בעניין נוף: "הנזקים העלולים להיגרם בעקבות פרסום לשון הרע עלולים להיות כה כבדים ומרחיקי לכת עד אשר לפעמים כל סכום שייפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם פרסום לשון הרע נגדו… דברי השופט המחוזי גרוס, בעניינו של אמסלם: "אין ספק כי הגיעה השעה לכך שמי ששמו נפגע מפרסום מסוג זה יזכה לפיצוי סביר והולם ולא לפיצויים סמליים כפי שנהגו בתי המשפט לפסוק בעבר"…. בפסק הדין פלוני נ' הכתב אלמוני, "ואם שמו של אדם הוא הנכס היקר ביותר שיש לו, והוא חשוב לו יותר מחייו, איני רואה מדוע לא ייפסקו לתובע פיצויים בסדר גודל מתאים". 

במאמרו של א. רוזנברג "על שם טוב ונזקי ממון" עורך הדין 18, ע"מ 50: "…שהפיצוי בלשון הרע ממלא, בין היתר, פונקציה חינוכית-הרתעתית ולצורך כך מסמיך החוק את בית-המשפט לפסוק פיצויים עונשיים שאינם תלויים במידת הפגיעה בפועל בנפגע מהפרסום. כמו כן הוא סבור, כי פרשנות שלפיה התיקון לחוק אינו מגביל את זכויותיהם של נפגעי לשון הרע אלא מרחיבן, עולה בקנה אחד עם מדיניות בית-המשפט המתייחס בחומרה הולכת וגוברת לפגיעה בשמו הטוב של אדם..".