התיישנות פרסום באינטרנט
מתי תביעה אזרחית מתיישנת?
ככלל , בתביעה אזרחית, התיישנות חלה 7 שנים מיום שנולדה עילת תביעה, למעט במקרים מיוחדים. למשל אם אדם הוטעה ביודעין בנוגע לעובדות מסוימות אשר "דוחות" את גילוי עילת התביעה או כאשר הוא אינו מודע לעובדות אלה, או אז, המרוץ יתחיל ביום גילוין.
חוק ההתיישנות מתאר מצב בו למרות שלאדם מסוים יש עילת תביעה, הדין מונע מאותו אדם לתבוע משום שחלף זמן רב מידי מיום שקמה לו עילת התביעה ועד למועד שהוא הגיש את התביעה בפועל.
במשפט האזרחי, חוק ההתיישנות אומר כי בתביעות שאינן מקרקעין , ההתיישנות תחול לאחר 7 שנים ואילו בתביעות מקרקעין תחול ככלל לאחר 15 שנה.
התיישנות מונעת הגשת תביעה משפטית בחלוף הזמן המותר לכך. יחד עם זאת, אם הגשנו תביעה לאחר שהעילה התיישנה, והצד השני לא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שניתנה לו. התביעה לא תידחה שכן חוק ההתיישנות הוא דיוני גרידא וההתיישנות אינה מפקיעה את זכות התביעה עצמה.
עוד ראוי לציין כי לא ניתן לטעון טענת התיישנות נגד טענת קיזוז ו/או תביעה שכנגד, שעה שהתביעה העיקרית לא התיישנה, או שלא נטען לגביה התיישנות כאשר היא באותו נושא או אותן נסיבות של התביעה העיקרית. כלומר אם לא נטען כלפי תביעה שהיא התיישנה, גם התובע לא יוכל לטעון התיישנות על תביעה שכנגד שהוגשה כנגדו.
החריג לחוק ההתיישנות : בגין נזק שנגרם עקב מעשה או מחדל, מרוץ 7 השנים יחל במועד קרות הנזק. ואולם, כאשר הנזק נתגלה במועד מאוחר יותר, המרוץ יחל מיום הגילוי.
חוק איסור לשון הרע:
- הגדרת המונח: סעיף 1 לחוק, מגדיר מהי לשון הרע וקובע בין השאר כי לשון הרע היא התבטאות שפרסומה עלול לבזות, ללעוג ולהשפיל אדם, בשל מוצא, גיל, דת וכולי. כמו כן, אוסר חוק איסור לשון הרע, להתבטא בפומבי באופן שיפגע במשרתו של אדם, בעסק שלו או במקצועו.
- צורת ההתבטאות: מילת המפתח בלשון הרע היא פרסום, קרי, כי חוק לשון הרע חל אך ורק על אמירות פומביות. האמירה אינה חייבת להיות בעל פה, אלא יכולה להיות בכתב, לרבות בצליל, ציור וכדומה. אלמנט הפרסום קבוע בסעיף 2 לחוק.
ככלל, כדי שביטוי יקלע להגדרת פרסום לשון הרע, יש להוכיח שני דברים יחדיו: (1) "פרסום"; (2) "לשון הרע".
מהו פרסום לפי חוק איסור לשון הרע:
לפי סעיף 2 לחוק, פרסום מוגדר כך:
"פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
פרסום הוא כל מעשה שבו מופץ ביטוי, בכל דרך שניתן להעלות על הדעת. אם מדובר בהפצת ביטוי בעל-פה, הביטוי חייב להגיע בפועל לאדם אחד, נוסף על האדם שנפגע מן הפרסום, אם מדובר בהפצת ביטוי בכתב, צריך להוכיח כי לפי הנסיבות, סביר להניח שהביטוי יגיע לאדם נוסף כאמור.
מה יחשב כלשון הרע לפי החוק:
לפי סעיף 1 לחוק "לשון הרע" מוגדרת כך:
דבר שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאות, דתו, מקום מגוריו, גילוי, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
מדובר בהגדרה רחבה ביותר, שקובעת כי כל ביטוי שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב, במשרה או בעסק, הוא לשון הרע.
לכן, הכלל הבסיסי פשוט: אם הופץ ביטוי שהגיע לאדם אחד או יותר חוץ מהאדם שנפגע מן הביטוי, ובתוכן הביטוי יש פוטנציאל לפגיעה בשם הטוב, מדובר בפרסום לשון הרע.
העובדה שפורסם בגנותך לשון הרע, לא מקנה זכות אוטומטית לפיצוי כספי, אלא חובה לבחון את שאלת תחולת ההגנות קודם לכן.
לשון הרע באינטרנט:
פרסום באינטרנט מקיים את דרישת הפרסום בחוק איסור לשון הרע. משום שפרסום ברשת, בסבירות גבוהה הגיע לאדם נוסף מעבר לנפגע. כיום תביעות רבות המוגשות לפי חוק איסור לשון הרע, עניינן הוצאת לשון הרע באינטרנט והן עוסקות בפרסומים ברשת.
בעידן הרשתות החברתיות אנשים מביעים דיעות, כל אחד יכול להפיץ את שעל ליבו בהיקף גדול , כיום פוסט בפייסבוק יכול לצבור תאוצה ולהפוך ויראלי, לקבל הרבה שיתופים ולייקים ולהגיע לתפוצה רחבה בשעות ספורות. אחד מהסיכונים הקיימים כיום ברשת, הוא חשיפה לתביעה על לשון הרע כתוצאה מפרסום או אפילו משיתוף של פרסום באינטרנט, סיכון נוסף הוא להיות הקורבן לפרסומי לשון הרע בפייסבוק.
פרסום שיש בו פוטנציאל פגיעה בשם הטוב, מקיים את הגדרת פרסום לשון הרע; וכפועל יוצא יוכל להקים עילה להגשת תביעה אזרחית בגין פרסום לשון הרע. אם נפגעת מהוצאת לשון הרע ברשת, מומלץ בכל מקרה לצלם את המסך שמציג את ההתבטאות הפוגענית ולשמור את הצילום, ייתכן שהצילום ישמש ראיה במשפט. במקרה בו קיימת שרשרת תגובות כלשהי, מומלץ לצלם גם אותה, ככך שהחשיפה וכמות הלייקים, שיתופים גדולה יותר, הסיכוי שלך לקבל פיצוי גדלה יותר.
בת"א 28849-09-12 עודד גנדלר נ' יגיל רמוני, פורסם בנבו, נקבע, כי פרסום בתפוצה רחבה מחייב פיצוי "הפסיקה בעניין זה קבעה, כי יש להרתיע מפרסמים מפרסום לשון הרע ולצורך כך נועד אותו סעיף המעניק פיצוי אף בלא הוכחת הנזק. בין היתר היה המחוקק מודע לכך כי נזקי לשון הרע, יתכן ויהיו קשים להוכחה, כך למשל כימות כספי של עוגמת הנפש אשר הינה מנת חלקו של נפגע הפרסום. בבואי לקבוע מהו שיעור הפיצוי אשר ראוי להשיתו על הנתבע, קבעה הפסיקה בשורה של פסקי דין, מהם הקריטריונים בהם יש להתחשב. יש לבחון את אופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, חומרת הפגיעה, תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע והתנהגות הניזוק".
העקרונות הבאים לידי ביטוי במסגרת סוגי הפיצוי השונים בעוולות לשון הרע זכו לניתוח מקיף ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פורסם בנבו:"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית….בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים…..התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי".
עוד נקבע בפרשת אמר, "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם [42], בעמ' 201). לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי.. " כן חשובה אמירת הש' לוין בפרשת אמר: "כשהוכח שאמנם בלשון הרע עסקינן, יישא המפרסם בכל התוצאות הנובעות מהפרסום, קרי: בפיצויים בשיעור מלא על הפגיעה בפרטיותו של הנפגע, בהשפלה שסבל, בכאבו ובשמו הטוב. סבור אני כי הסטנדרטים שהיו מקובלים עד כה בישראל לשומת הפיצויים בתביעות בגין לשון הרע אינם משקפים את הדין הרצוי, וכי בכפוף לנסיבות הפרטניות של כל מקרה יש להעלות את רמת הפיצויים במידה ניכרת ביותר".
יפים אף דברי השופט ד' לוין: "הפיצויים אשר אותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על-ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר – עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה. שנית – כפי שנאמר כבר בפסיקת בית-משפט זה – נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי 'שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'… הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד…" (ע"א 802/87 הנ"ל [14], בעמ' 494-493).
יפים הדברים במאמר של ד"ר יובל קרניאל ועמירם ברקת "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן", עלי משפט ב' תשס"ב "על מידת החשיבות שמייחסים לפחות חלק משופטי בית-המשפט לפגיעה בלשון הרע ולצורך במתן פיצויים של ממש –מעידים דברי השופט ד' לוין בפסק-הדין בעניין נוף: "הנזקים העלולים להיגרם בעקבות פרסום לשון הרע עלולים להיות כה כבדים ומרחיקי לכת עד אשר לפעמים כל סכום שייפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם פרסום לשון הרע נגדו… דברי השופט המחוזי גרוס, בעניינו של אמסלם: "אין ספק כי הגיעה השעה לכך שמי ששמו נפגע מפרסום מסוג זה יזכה לפיצוי סביר והולם ולא לפיצויים סמליים כפי שנהגו בתי המשפט לפסוק בעבר"…. בפסק הדין פלוני נ' הכתב אלמוני, "ואם שמו של אדם הוא הנכס היקר ביותר שיש לו, והוא חשוב לו יותר מחייו, איני רואה מדוע לא ייפסקו לתובע פיצויים בסדר גודל מתאים".
במאמרו של א. רוזנברג "על שם טוב ונזקי ממון" עורך הדין 18, ע"מ 50: "…שהפיצוי בלשון הרע ממלא, בין היתר, פונקציה חינוכית-הרתעתית ולצורך כך מסמיך החוק את בית-המשפט לפסוק פיצויים עונשיים שאינם תלויים במידת הפגיעה בפועל בנפגע מהפרסום. כמו כן הוא סבור, כי פרשנות שלפיה התיקון לחוק אינו מגביל את זכויותיהם של נפגעי לשון הרע אלא מרחיבן, עולה בקנה אחד עם מדיניות בית-המשפט המתייחס בחומרה הולכת וגוברת לפגיעה בשמו הטוב של אדם..".
מקרים בהם בית המשפט פסק פיצוי בלשון הרע
בת"א 11289-09-13 ארנון אשרי נ' זיו קורן, פורסם בנבו, כונה התובע "שטן" ו"בן בליעל" בפייסבוק ובית המשפט פסק פיצוי ע"ס 70,000 ש"ח בגין הפרסום.
בתמ"ש (ראשל"צ) 17772-01-10 פלוני נ' אלמונית, פורסם בנבו, נפסק פיצוי ע"ס 35,000 ₪ לתובע אשר נכתב עליו בפייסבוק, כי הוא משלם לפרוצות שישכבו עמו.
בתאמ (עכו) 12621-09-14 גבריאל נדאף נ' מוראד חדאד, פורסם בנבו, הושווה התובע למנהיגה של דאע"ש, בית המשפט פסק פיצוי של 35,000 ש"ח בגין הפוסט הפוגעני.
כאשר יש פגיעה בשמו הטוב של אדם, בוחנים את עוצמת הפגיעה הקשה ברגשותיו, התנהלות הנתבע לאחר הפרסום, האם מחק את הפוסט, האם התנצל, אם התובע פונה אל הנתבע ומבקש למחוק את הפרסום המשמיץ והנתבע סירב, התנהגותו הנגועה בחוסר תו"ל הגבירה את הנזק בכך שהוא המשיך לטעון לאמת בפרסום ולאור היקף הפרסום הרחב, הרי שיש לפצות התובע בסכום המקסימאלי .
בית המשפט מתחשב בעוצמת הפגיעה , בוחן את ההגנות, האם אכן לא היתה אמת בפרסום, האם נתבע סירב למחוק פוסט והמשיך לטעון לאמת בפרסום, שעה שידע כי דבריו אינם מבוססים, הרי שיש לחייב את הנתבע אף באופן שהולם את התנהלותו.
התיישנות פרסום באינטרנט ומתי ניתן להגיש תביעה גם בחלוף 7 שנים?
התיישנות כאמור היא פרק זמן אשר לאחריו לאדם אין עוד עילה לתביעה בגין אותה עבירה בשל העובדה כי חלף די זמן במהלכו מצופה היה מהנפגע לתבוע דין.
חוק ההתיישנות קובע כי פרט להתיישנות אודות מקרקעין אשר הינה 15 שנה, בעבור כל תביעה אחרת ההתיישנות עומדת על 7 שנים ממועד ביצוע העבירה, כאשר הזמן אשר ממנו מתחילה הספירה היא מהיום בו קמה עילת התביעה.
לפיכך, אם מדובר בתביעה על רקע לשון הרע אשר מקורה באמירה שנעשתה טרם 7 השנים האחרונות, אך הובאה לידיעתו ו/או פורסמה ברבים בפרק זמן קצר מזה, אזי שעילת התביעה קיימת לתובע החל מן המועד בו נחשף לאותה פגיעה לכאורה, ובהתאם לכך קיים לזכותו זמן נוסף להגשתה, אף על פי כי מועד ביצוע העבירה התרחש טרם תקופת ההתיישנות.
בנוסף לכך, אילו אדם מעוניין להגיש תביעה על רקע לשון הרע, עליו להוכיח בפני בית המשפט כי אכן מדובר באמרה אשר הינה פוגענית על סמך הסתכלות אובייקטיבית, אך חשוב מכך – כי הפרסום הגיע לידיעתו בשלב מאוחר מאשר פורסם בפועל, וכתוצאה מכך אין חלה ההתיישנות.
הסיבה שמתירים את החריג לחוק ההתיישנות ומאפשרים לתבוע גם לאחר שבע השנים שחלפו מיום הפרסום, מכיוון שאדם אינו יכול לשלוט באשר אינו יודע, כאשר לכך יש לזקוף את מרכיב חוסר הוודאות אשר אופף את כולנו, בעודנו לא יכולים להתייחס לאמירות שכלל איננו מודעים לכך שפורסמו. לפיכך, בעת חשיפתו של פרסום אשר מהווה פגיעה בשמכם הטוב ו/או מהווה הוצאת דיבה, כאשר מגוללות בו עלילות אשר אינן נכונות ונועדו לבזותכם –
אילו נאמרו אותן אמירות במסגרת 7 השנים האחרונות, אזי שאין כלל שיח סביב שאלת ההתיישנות בגינן, כאשר אילו מדובר באמירות אשר נאמרו טרם לכן אך לא הובאו לידיעתכם כלל, אזי שגם כאן ישנה עילה בלתי מבוטלת להגשת תביעה, תוך הטענה, שלא ידעתם על דבר הפרסום, בכפוף להוכחתה של העובדה האחרונה – בפני הערכאה המשפטית.
בעניין שנדון בפרסום לשון הרע באינטרנט, נקבע כי עצם הישארות הפרסום באינטרנט
מהווה קיום עוולה מתחדשת ולכן לא חלה התיישנות. ר' ע"א מחוזי ת"א 14-11-39345 סביר נ' בר נוי ,פורסם בנבו, שם נכתב:
"מירוץ ההתיישנות נפתח ביום הגילוי, כאשר מועד הגשת התביעה היה בתוך תקופת ההתיישנות".
עצם הישארות הפרסום באינטרנט מהווה קיום עוולה מתחדשת. ר' ע"א (מחוזי ת"א) 39345-11-14 סביר נ' בר נוי(פורסם בנבו, 22.6.2015): "בר נוי טוען, כי התביעה הוגשה כתשע שנים לאחר שהוא פרסם את העמוד נשוא התביעה באתר ועל כן, התביעה התיישנה. אינני מקבלת טענה זו. הפרסום המעוול שהופיע עוד בשנת 2003 עדיין מופיע בשנת 2015 (!), גם לאחר מתן פסק דינו של בימ"ש קמא. מדובר בעוולה אשר מתחדשת בכל יום ויום. אין מדובר בפרסום אשר היה בשנת 2003 והוסר. הפרסום עדיין שריר וקיים."פסק הדין האמור אושר ב- רע"א 4673/15 בר נוי נ' סביר (פורסם בנבו, 8.3.2016) שם נכתב: "מירוץ ההתיישנות נפתח ביום הגילוי, כאשר מועד הגשת התביעה היה בתוך תקופת ההתיישנות".
גישת המלומד אלעד פלד במאמרו "מניין תקופת ההתיישנות בתביעות בגין עוולות מקוונות" חוקים ד (יוני 2012), הציע כי "הפתרון הראוי הוא לאפשר לתובע לעתור לצו שיורה על הסרת התוכן הפוגעני מן האינטרנט גם בחלוף תקופת ההתיישנות הסטוטוטורית מאז העלאתו לרשת, תוך שלילת זכאותו לפיצוי כספי לאחר מועד זה, והכול בכפוף ל'תקופת התקרה' שלאחריה מתיישנת כל תביעה".
שאלות ותשובות
לשון הרע מוגדר כפרסום אמרות או הצהרות אשר יש בהן בכדי לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של האדם, כאשר אינן נכונות או שמא נועדו לפרסום בכדי להשפילו ותו לא.
במרבית המקרים נהוג לפצות את מושא הפגיעה בפיצוי כספי, כמו גם לחייב את המפרסם בהודעת התנצלות או התנערות מהפרסום, כמהלך אשר תכליתו להשיב עד כמה שניתן מכבודו של הנפגע, כמו גם להצהיר קבל עם ועדה כי אשר נאמר בעניינו אינו נכון.
תקופת ההתיישנות בת 7 שנים. מירוץ ההתיישנות בתביעות לשון הרע מתחיל ביום שבו נעשה הפרסום. מותר לך לתבוע בתוך 7 שנים מיום הפרסום.
ככלל, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר באותו יום בו נולדה עילת התביעה, אך אם "נולדה" עילת התביעה והתובע – בעל הזכות – לא היה מודע לעובדות שמלמדות על הולדת התביעה (וגם לא יכול היה לדעת באורח סביר), תקופת ההתיישנות תחל רק ביום בו נודעו לבעל-הזכות העובדות כאמור.
אם גילית על הפרסום באינטרנט בשלב מאוחר יותר, מרוץ ההתיישנות יחול מרגע שנודעו לך העובדות.
סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין קובע כי בנוגע לעוולות נמשכות (שמתרחשות בכל יום מחדש), תקופת ההתיישנות תחל רק ביום שבו נפסק המעשה או המחדל המתמשך.
הערכאות הגבוהות טרם הכריעו בשאלה החשובה הנ"ל. אך בפסק-הדין בעניין סביר (רע"א 4673/15 בר נוי נ' סביר) בית-המשפט העליון ציין – "מבלי לקבוע מסמרות" -כי אכן ישנן שתי גישות מתחרות:
האחת, כי "ביצוע העוולה הושלם במועד שבו לשון הרע פורסמה לראשונה במנוע החיפוש, וכי העובדה שהפרסום נצפה מאז בכל פעם שמבצעים חיפוש בגוגל, אינו בגדר פרסום חדש, אלא עיון נוסף בפרסום קיים". השנייה, כי "כל חיפוש בגוגל 'יוצר' מחדש את הפרסום".
בת"א 1153-01-09 עמוס נ' שירותי בריאות כללית בע"מ בית-משפט השלום בהרצליה קבע כך: "אני סבורה, כי אין להחיל את מניין ימי ההתיישנות מיום הפרסום הראשון באינטרנט, אלא לטעמי בכל יום עוולה זו מתחדשת, ומניין תקופת ההתיישנות הוא מיום הסרת הכתבה באתר".
או
